ולא הצטערו. תאמינו לי. בית הבד של קצרין הוא מוסד חדש יחסית, שהדבר הראשון ששובה את עין המבקר בו הוא יופיו וייחודו של המבנה הגדול שבו הוא ממוקם. הרעיון המרכזי, שצריך לומר שהצליח מעל המשוער, הוא לשמור על אופי בתי הבד הקדומים, שכמוהם היו רבים ביותר ברמת הגולן. מתברר שרמת הגולן היתה מעצמת זיתים, בתי בד ושמן כבר לפני מאות רבות של שנים, ובעשרות יישובים יהודיים קדומים נמצאו שרידים של גתות שמן סביב בתי הכנסת. אבנר טלמון, אחד הבעלים של בית הבד של הגולן, החליט להקים מבנה מודרני לחלוטין, עם כל חידושי הטכנולוגיה של המאה ה-21, מבלי לוותר על הקשתות של בתי הבד של פעם, שימוש בחומרים כמו בזלת, ברזל ועץ. התוצאה מרהיבה, ואפילו רק בשביל היופי של המקום שווה לבקר שם. אבל זוהי רק ההתחלה. מרכז המבקרים של בית הבד הזה הוא חגיגה של טעמים, כלים הקשורים לשמן זית, מוצרים קוסמטיים והסבר מעמיק של כל מה שקשור לתעשיית שמן הזית. ההסבר ניתן באמצעות סרט נחמד, שמככב בו אלי גורנשטיין, שמחליף דמויות וכל פעם מביא פן אחר של תעשיית השמן הזו. אחרי הסרט קיבלנו הסבר בעל פה מאבנר טלמון, שממנו למדנו שבית הבד הזה מקבל את הזיתים מחוות זיתים שהוקמה במיוחד והיא מאגדת בתוכה מספר מגדלים של זיתים, שמביאים את התוצרת שלהם לבית הבד הזה, ושם, בתהליכים טכנולוגיים חדשניים ביותר, מייצרים את שמן הזית ואת כל שאר המוצרים הנלווים. מכיוון שנתקבלה החלטה שהמפעל הזה לא יזהם את סביבתו, שום שארית מתהליך הפקת השמן לא נשפכת החוצה, והכל ממוחזר למוצרים נלווים. מכיוון שנתקבלה החלטה שהמפעל הזה לא יזהם את סביבתו, שום שארית מתהליך הפקת השמן לא נשפכת החוצה, והכל ממוחזר למוצרים נלווים. כך, למשל, הגפת הופכת לסבון קרצוף טיפולי, בעיקר ללכלוכים קשים, אבל מתברר שאם יש לכם ילד שסובל קצת מאקנה והוא ישים את הסבון הזה על אחד הפצעים, ייעלם זה כלא היה. בדוק.
ובאשר לשמן עצמו, קודם כל חשוב מאוד לציין שאת התוצרת הנפלאה של בית הבד אפשר לקנות רק במקום עצמו. אין שיווק ארצי. מאחר שמדובר בשמן מעולה, כדאי מאוד להגיע לשם באחד מהסיורים שלכם ברמה או בצפון. ארבעה סוגים של שמן זית מיוצרים בבית הבד של הגולן, כאשר הניואנסים של הטעמים בהחלט מורגשים. אנחנו התנפלנו על הסחורה, וכל אחד החליט איזה שמן זית הוא מעדיף אחרי שטעם מכל הסוגים, כפי שכל אורח של המקום יכול לעשות. אני רכשתי את כורסי, שמן עדין יותר, ובסלטים שהוכנו בבית במהלך השבוע האחרון התברר שעשיתי בחירה טובה ביותר. בקבוק גדול עולה בין 40 ל- 50 שקל, שזהו סכום סביר ביותר בהשוואה למחירי השמן השנה, שהם גבוהים יחסית עקב מחסור בזיתים.
אחרי שסיימנו לראות, להתפעל, להתנפל, למרוח על עצמנו קרמים, להתייעץ, לשאול ובעיקר לקנות, התאספנו כולנו ברחבה שליד בית הבד והבנו שמשהו חסר. עכשיו, אמרו החברים, היינו רוצים לשבת במקום היפה הזה, לשתות כוס קפה, אולי אפילו לאכול משהו, כי הרי חלפו כבר שעתיים מארוחת הבוקר. מיד קראנו לאבנר החוצה והבענו בפניו את רצוננו. הוא, שעד לפני תשע שנים עדיין גר בוילה יפה ברמת השרון ועסק בהיי-טק, הסכים איתנו מיד, סיפר שכרגע עסוקים בבנייה של בית קפה ומסעדה והצטער יחד איתנו שכרגע אין לו פיתרון. אנחנו, כתחליף, התחלנו לשאול אותו למה החליט בגיל לא כל כך צעיר לעזוב הכל ולעבור לרמת הגולן עם כל משפחתו. הוא סיפר על רצון לאתגרים ולשינוי בחיים, והוסיף שזו היתה החלטה נכונה, מתאימה, שהוא שמח ושלם איתה. ככה, דרך אגב, בונים היום את הארץ. לא דונם פה דונם שם, אלא מעשי יחידים, יזמים, שמחפשים אתגר, שינוי ומקור פרנסה, ותוך כדי כך מפריחים את התעשייה, התיירות, איכות החיים והיופי של ישראל.
ואת כל זה אפשר לראות ולהתגאות אם רק יוצאים קצת מגבולות הבטון של הערים הגדולות."